<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"ג</h1>
<h2>דף מד:</h2>
כתב דיאנקי דרוצה לומר דאפילו מגלימא דעל כתפיה וקנה ומכר וקנה והוריש הכל קונה וגובה ממנו מלו' ולוה כלומר משני אנשים זה אח' זה ואחר כך קנה יחלוקו והשני מלוים בתרא ואם כתב למלוה דאינקי וקודם שקנה חזר בו ואח' כך קנה ומכר אין לוה ראשון טורף ממנו ואין לו עליו שעבוד כך דקדקו הפסקני' פ' אי זהו נשך מההיא דהמוכר פירו' דקל לחבירו וכן כתב הרשב"א דיכול לחזור בו ממה שכתב דיאנקי קודם שקנ' משכנא באתרא דמסלקי כל זמן שמביא מעות אין בעל חוב גובה המנה ובאתרא דלא מסלקי עד הזמן ב"ח גובה המנה פירוש מי שמת מלוה אם באתרא דמסלקי דינא במטלטלין ולא משתעבדי לבעל חוב פירוש וכל זה קודם תקנה מציעא. אין בעל חוב גובה מעיסקא שיש ביד הלוה שנתנו לו למחצית שכר לא בחיי לוה ולא במותו כי אם מחצי הריוח שיגיע לחלק המקבל מציעא. מתנ' ש"מ בעל חוב גובה ממנה ואפי' מלוה על פה כך כת' בן מאגש. בעל חוב אינו נוטל בראוי כבמוחזק כמו ירוש' הראוי' לבא ואפי' שנוטל מלו' שחייבין ללוה מכר נתן כי מלוה אינה חשובה ראוי. וכתב הר' אפרים דגובה כמו שבח וא' כתב דמספקא ליה וראשון עקר. וכן הסכימו האחרונים ואף על גב דכתב ליה קאני.
